הפרעת דחק בתר-חבלתית (או הפרעת דחק פוסט טראומטית, באנגלית PTSD – Post Traumatic Stress Disorder) או בלשון העם: פוסט טראומה, היא הפרעה נפשית שמתפתחת בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי, בו הנפגע חש סכנה ממשית לחייו או לשלמות גופו, או שהנפגע היה עד לאירוע כזה, בו נשקפה סכנה לחיי אחרים.
בשירות הצבאי, במיוחד שירות קרבי, יש פוטנציאל גדול לחשיפה לאירועים טראומטיים, הן בפעילות המבצעית השוטפת וכמובן במהלך מלחמה. חשוב להגיד שלא כל חשיפה לאירוע טראומטי תוביל להתפתחות פוסט טראומה, ואכן אצל מרבית האנשים שחוו אירוע טראומטי, מתרחשת החלמה ספונטנית מהאירוע בחלוף פרק זמן כזה או אחר. הדבר תלוי כמובן בחוסן הנפשי של כל אדם ואדם ובתהליך עיבוד הטראומה שהאדם עובר. מי שכן יפתח פוסט טראומה, עשוי לסבול מקשיים רבים הנלווים לה, ומשליכים על כל תחומי החיים: המשפחתי, התעסוקתי, החברתי, האישי, מבחינת השינה, ההנאה וההתנהלות היומיומית, וכו'. כיצד ניתן לתבוע את הנכות בגין פוסט טראומה שנגרמה לכם בשירות? על כך במאמר הבא.
תסמיני הפרעת דחק פוסט טראומטית
אנשים הסובלים מפוסט טראומה יסבלו מתסמינים (סימפטומים) שונים. לרוב מדובר בתחושות של פחד, חרדה וחוסר אונים, מזיכרונות פולשניים של האירוע הטראומטי, מניסיונות להימנע מכל מה שיכול להזכיר את האירוע, מעוררות יתר, דריכות וקושי להיות רגועים, ועוד תסמינים שונים שיכולים לגרום לפגיעה חמורה באורח החיים.
התסמינים עשויים להתפרץ בסמוך לאחר הטראומה או בחלוף זמן רב מקרות האירוע, לפעמים אפילו לאחר עשרות שנים, מה שנקרא פוסט טראומה מאוחרת (באנגלית Delayed PTSD). כאשר התסמינים מופיעים בסמוך לאחר האירוע ובאים לידי ביטוי בכל מישורי החיים, לרוב יהיה פשוט לאבחן את הבעיה וגם לטפל בה, כיום במיוחד, לאור המודעות הגדולה הקיימת לפוסט טראומה, הן בצבא והן באזרחות. בעבר הרחוק לא הייתה קיימת המודעות לפוסט טראומה, לא בקרב גורמי הרפואה, וודאי לא בקרב הנפגעים. וגם אם הייתה הפוסט טראומה פורצת במלוא עוזה, עדיין היו הסובלים ממנה מדחיקים אותה ומתכחשים לה, לאור נורמות חברתיות לגבי גבריות, וקודים צבאיים המלמדים להיות קשוח ולהסתיר את החולשה.
כאשר התסמינים הפוסט טראומטיים מופיעים בחלקם לאחר האירוע "על אש קטנה" ומאפשרים תפקוד סביר איכשהוא, קשה לאבחן את הבעיה, ולרוב גם הנפגע עצמו יתכחש לבעיה ולא יפנה לטיפול. הפוסט טראומה תתעורר כשהתסמינים יופיעו במלואם ויכללו סיוטים, פלאשבקים, חרדות וכו' שיגבילו את התפקוד בכל תחומי החיים. אך כאשר התסמינים הללו מופיעים שנים רבות לאחר האירוע הטראומטי, קמה הבעיה המשפטית.
אז יהיה קשה לקשור את המצב לשירות הצבאי שהסתיים לפני שנים רבות, יהיה קשה להביא הוכחות לטראומה, ולא פעם המסמכים הרפואיים כלל לא יזכירו את טראומת השירות, ואולי אף ישייכו את המצב הנפשי לאירועים אחרים. כמו כן, לרוב יהיו "טראומות" נוספות אזרחיות כגון: גירושים, פיטורים מעבודה או קריסה כלכלית, שמשרד הביטחון ימהר לטעון כי הן אלו שגרמו לנכות ולא טראומת השירות. כאשר לא מתקיימים כל הקריטריונים לאבחנה של פוסט טראומה, ימהרו במשרד הביטחון לטעון שכלל לא מדובר באבחנה של פוסט טראומה אלא באבחנה אחרת כגון: הפרעת חרדה או דיכאון ורק לא פוסט טראומה. אלו המקרים המורכבים יותר, בהם קיים קושי לקבל את ההכרה ממשרד הביטחון, ולכן חשוב מאוד להיוועץ בעורך דין המומחה לתחום.
לא פעם קורה שאדם מצליח להפעיל מנגנוני הגנה נפשיים, כמו הדחקה של הטראומה, ולתפקד, להתחתן לעבוד וכו', למרות שהוא חווה תסמינים פוסט טראומטיים "על אש קטנה". הפוסט טראומה יכולה לפרוץ בשלב מאוחר כלשהוא בתגובה לאירוע שיפרוץ את מנגנוני ההגנה ויציף את הטראומה לפני השטח. אירוע כזה יכול להיות למשל צפייה בסרט מלחמתי או חשיפה לאירוע ביטחוני או פיגוע חבלני. אירוע כזה יכול לשמש כגורם הדק (Trigger) ולשפעל (Activate) את הטראומה שהייתה חבויה עד אז. אם הדבר קורה לאחר שנים רבות, כאמור זה עלול להקשות על הוכחת התביעה למשרד הביטחון ועל הוכחת האבחנה של פוסט טראומה.
הגשת תביעה נגד משרד הביטחון
כמו כל מחלה אחרת, על מנת לתבוע הכרה בפוסט טראומה שנגרמה במהלך השירות הצבאי, יש להגיש תביעה למשרד הביטחון ולהוכיח בה הן את האבחנה, באמצעות מסמכים רפואיים וחוות דעת רפואית, והן את הקשר הסיבתי בינה ובין הטראומה בשירות הצבאי. זאת עושים באמצעות עדויות המובאות בתצהירים ובאמצעות מסמכים רפואיים.
ככלל, תביעה למשרד הביטחון מתיישנת בתוך 3 שנים מיום השחרור משירות הביטחון, ולכן רצוי להגישה לפני כן. הבעיה מתעוררת כאשר הפוסט טראומה מופיעה שנים רבות לאחר האירוע הטראומטי לאחר השחרור מהשירות הצבאי בו נגרם האירוע. תביעה שמוגשת לאחר שלוש שנים מהשחרור מהשירות, עשויה להידחות על הסף בשל התיישנות. בהתאם לחוק הנכים, ניתן לבקש להאריך את תקופת ההתיישנות באם יוכיח התובע "חבלה רשומה". זו מוגדרת בחוק כ "חבלה שנרשמה סמוך ליום האירוע שגרם לה, ברשומות של צה"ל או ברשומות אחרות המנוהלות על ידי המדינה, או על ידי מוסד ציבורי שאושר לעניין זה על ידי שר הביטחון".
במקרים של פוסט טראומה, בדרך כלל קצין התגמולים לא ידחה את התביעה מחמת התיישנות ולא יקשה על התובע המבקש להאריך את מועד ההתיישנות באמצעות חבלה רשומה, גם אם אותה חבלה נרשמה שלא בסמוך לאירוע הטראומטי, וזאת מהסיבה שכאמור, במקרים רבים פוסט טראומה פורצת שנים רבות לאחר הטראומה ובשל העובדה שלא פעם יש נטייה של הנפגע להכחיש את קיומה של ההפרעה ולהימנע מקבלת טיפול. יאמר לזכותו של קצין התגמולים שהנהיג נוהג שכזה בתביעות של פוסט טראומה. יוער כי המדיניות המקלה הזו מתקיימת בעיקר בפגימה זו ולא בפגימות נפשיות אחרות.
האם יש הבדל בין חייל בשירות חובה ובין חייל בשירות קבע?
כל מה שנאמר לעיל התייחס בעצם לחיילים בשירות חובה בלבד. מאז התיקון שנעשה בחוק הנכים, אנשי קבע שלקו בפוסט טראומה בזמן שירותם צריכים להוכיח שגורם המחלה בשירותם נבע עקב "חבלת שירות" או "מחלת שירות" מה שאומר שרק אם יוכיחו שנחשפו לטראומה שהתרחשה בפעילות מבצעית או אימון לפעילות שכזו, רק אז יוכלו להגיש תביעה לקצין התגמולים. בכל מקרה אחר, יהיה עליהם להגיש תביעתם למוסד לביטוח לאומי ולתבוע הכרה כנפגעי עבודה, כמו כל אזרח אחר. ראוי להדגיש כי גם אם יעמדו בקריטריונים להגשת תביעה לקצין התגמולים, עדיין הוכחת הגורם שגרם למחלתם הנה דבר מורכב. עובדה זו, כשהיא מצטרפת להוכחת טענת הסף של "מחלת שירות" אצל איש הקבע, כמובן שמקשה עוד יותר על הוכחת התביעה של איש הקבע, ולכן במקרים כאלה, יותר ממומלץ להיעזר בשירותיו של עורך דין מומחה בתחום.
כאמור, למרות שתקופת ההתיישנות היא 3 שנים מהשחרור מהשירות הצבאי, קצין התגמולים בדרך כלל לא ידחה תביעה שמוגשת באיחור בגלל התיישנות. יחד עם זאת, בלא מעט מקרים בהם מוגשת תביעה בחלוף שנים רבות מהטראומה של השירות, ישנו קושי להוכיח שאכן מדובר באבחנה של פוסט טראומה, וישנו גם קושי להוכיח שהנזק כיום קשור כולו לטראומה מהשירות ולא לטראומות אזרחיות. בהקשר זה, מי שסובל מפוסט טראומה לרוב יחווה גם בעיות בזוגיות ובעבודה, ויש חשיבות להוכיח שבעיות אלו נגרמו עקב הפוסט טראומה, ולא שהן גרמו לה, כפי שמומחי משרד הביטחון ישמחו לטעון.
אחוזי הנכות בגין פוסט טראומה
אחוזי הנכות נקבעים בהתאם לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) תש"ל-1969. אחוזי הנכות בגין פוסט טראומה יכולים להיקבע מ 1% ועד 100%, תלוי בחומרת המצב. הנכות נקבעת בהתאם לתקנה 34א לתקנות הנכים:
| רמת ההפרעה הנפשית | אחוזי הנכות |
| הפרעה נפשית מזערית, כושר תפקודי תקין | 5% |
| הפרעה נפשית עם הגבלה קלה בכושר התפקודי | 10% |
| הפרעה נפשית עם הגבלה בינונית בכושר התפקודי | 20% |
| הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים ניכרים, קיום צירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעות בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן ניכר | 30% |
| הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים קשים בקיום קשרים בין- אישיים תקינים ובצירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעה בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה | 50% |
| הפרעה נפשית המלווה בהפרעה קשה בקיום יחסים בין- אישיים, בבחינת המציאות ובשיפוט, בצירוף סימנים אובייקטיביים קשים של ירידה בסף הגירוי, בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה ביותר | 70% |
| מצב חמור ביותר עם אי יכולת מוחלטת לתפקד באופן עצמאי, צורך בסיוע מתמיד בחיי יום יום או באשפוז | 100% |
סיכום
פוסט טראומה אשר מופיעה בעקבות השירות במערכת הביטחון, גם אם היא מופיעה לאחר שנים רבות, ניתנת לתביעה, ולרוב לא תידחה בטענה של התיישנות. עם זאת, הליך הגשת התביעה למשרד הביטחון הוא מסורבל ומורכב, ויש צורך להוכיח את הגורם לטראומה, דבר שאינו פשוט לרוב. לכן, בטרם הגשת התביעה, מומלץ להיוועץ בעורך דין מומחה בתחום, בעל ידע וניסיון בהגשת תביעות מסוג זה. ליווי של גורם משפטי מקצועי ומהימן יוכל לסייע לכם בהתנהלות מושכלת בתהליך ובהגדלת סיכויי הצלחת התביעה שלכם. משרדנו מתמחה בתביעות של פוסט טראומה, ונשמח לתת לכם ייעוץ מקצועי. רפואה שלמה.
